<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"א מהחלק השלישי</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אר"י א"ש כל טבח שא"י הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. ואסיקנא כגון ששחט לפנינו ב' או ג' פעמים שפיר. מ"ד הא אתחזק קמ"ל. ודווקא דידעינן דלא גמיר אבל סתמא רוב מאש"מ הן כדפרישית לעיל.
הדרך החמישי עיקור דתנן [חולין ל"ב ע"א] שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או פסק את הגרגרת ושחט את הוושט או ששחט א' מהן והמתין לה עד שמתה ר' ישבב אומר נבלה ר"ע אומר טריפה והודה לו ר"ע.
אר"י א"ש הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה לא בדק מאי אר"א בן אנטיגנוס טריפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבלה ומטמאה במשא אית מ"ד היכא דאתילד בה ריעותא אחרינא דהא אמר ר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת [וכו'] סיפא מתוקמא דאתיליד בי' ריעותא ולא דייק לן דרישא דאתיליד בה ספק בשחיטה הוא ואוקמה אחזקה ה"נ לא ידע אי שחט שפיר אי לא ואוקמה אחזקה. ואע"ג דלא איתיליד בה ריעותא אסורה דקי"ל כר"ה דאמר בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה.
והיכא דנשחטה הבהמה ואתיליד בה ריעותא כשרה כדבעי מניה רב אדא מר"ה בא זאב ונטל בני מעיים מהו נטל הא ליתנהו אלא נטלן והחזירן כשהן נקובין מהו מי חיישינן שמא במקום נקב נקיב או לא א"ל אין חוששין שמא במקום נקב נקיב דקי"ל נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה ודייקא רבוותא דה"ה אם בא זאב ונטל את הריאה וליתא קמן למיבדקה כשרה וליכא פלוגתא בין ריאה לספיקא אחרינא. דריאה בכלל מעיים הוא מדלא קאמר דקין. ועוד דהא ריאה גמרינן מינייהו כדקאמר [מ"ט ע"א] אי נקיב ליה ריאה היכא דמשמשי ידא דטבחא תליא או לא תליא הלכתא תליא דהא תליא בזאב ובריאה תליא דנשחטה בחזקת היתר עומדת עד כו' ואפי' אנן דבדקינן הריאה היכא דלא אפשר סמכינן אחזקה ורובא דאלת"ה כיון דקי"ל [קט"ז ע"ב] כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כיון שכנוס במעים היכא (אכלה) [אכלינן] חלב בהמה אלא לאו ש"מ היכא דלא אפשר סמכינן ארובא והא דרמי בר אבא דאמר [ביצה כ"ה ע"א] הפשט ונתוח בעולה וה"ה לקציבא (וחציבא) [ונטיעה] מיקטע רגליהון (דרשיעייא) [דקצביא] חומרא בעלמא היא דהא אפשר למיבדקי' ודלמא משתכח טריפה אבל לא אפשר סמכינן ארובא וכך השיב רש"י ז"ל אבל רבינו יצחק הלוי השיב ריאה לאו בכלל בני מעיים מדאמר רב שימי בר חייא [נ' ע"א] מקיפין בבני מעיים ור"י מקיפין בריאה ותו דאמר [קי"ג ע"א] אין מחזיקין דם בבני מעיים כו' ודווקא הדרא דכנתא אבל כנתא גופא לא ש"מ לב וכבד וריאה אינן בכלל בני מעיים. והא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת אטריפות דל"צ בדיקה קאמר אבל אנן דבדקינן בריאה בחזקת איסור עומדת ולא דמי [אוצ"ל "לההיא דאכלינן חלבה"] דההיא בחיים בחזקת היתר קאי ורחמנא שריא. ורמי בר חמא דאמר קודם הפשט ונתוח כגון שפתח הבהמה ובדק אותה. והרוצה לאכול מן הבהמה קודם שתצא נפשה [ל"ג ע"א] בשבדק קאמר הא לא בדק ספק איסורא היא ולחומרא. ואנן תמי' עליו נהי דריאה לאו בכלל בני מעיים היא [מ"מ] וכיון דנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת והכל בכלל וכיון דלא אפשר לבודקה לוקמה אחזקה וליתכשר. ותו כיון דליתא קמן ליהוי כזאב שנטל בני מעיים דאמרינן [ט' ע"א] נטל הא ליתנהי ש"מ מילתא פסיקתא היא ולא אצטריך חזקה דר"ה. ומסת' לדמויי לההיא מחטא [מ"ח ע"ב] דאישתכח בחתיכה דריאה דאסיקנא הם הכשירו דידעין מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר מי אית לן ריאה קמן דידעינן דלמא אי אית ריאה קמן הוות מנקבה. דאמרינן דרך וושט נכנסה ואמאי לוקמה בחזקת היתר וליתכשרה ולימא דרך גרגרת נכנסה וסימפונא נקיט ואתא. דהא תלינן בזאב אלמא כיון דאי איתא ריאה קמן צריך בדיקה משום ריעותא דמחט כי ליתא קמן ולא מצי למיבדקה טריפה.
<h2>דף יח.</h2>
הדרך הרביעי הגרמה. כדתנן השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא (צואר) החוט ע"פ רובה אבל שחט מיעוט והגרים פסולה העיד ר"ח בן אנטיגנוס על מגרמת דר"י בר יהודה דכשרה ומגרמת פסולה כגון ששחט משפוע כובע ולמעלה ופי' רבינו האי כר"ח ואיכא נמי נוסחאי דכתיב בהו הכי [י"ט ע"א] והלכתא כר"ח ב"א דקם ליה ר"נ בשיטתיה דר"נ אכשר משפוע כובע ולמטה ואמר ליה כמאן לא כרבנן ולא כר"י בר"י וא"ל אנא לא חילוק ידענא ולא בילוק ידענא אנא שמעתא ידענא דאר"ח ב"א אר"י משום ריב"ל משפוע כובע ולמטה כשרה [וכו'] לר"י בר"י דר"י בר"י כשרה (ור"ח בא') [לר"ח ב"א] ומשפוע כובע ולמטה כשרה והיינו שייר בחוטי שייר מקצתן לצד הראש דהו"ל מטבעת הגדולה ושפוע כובע היא למעלה מטבעת הגדולה ככסוי א' שמונח עפ"י הטבעת הגדולה ויש בה מעט בשר מצד זו ומצד זו ונקראים חוטי והתחלתם למעלה משפוי כובע וסופן למטה בתוך שפוי סמוך לטבעת הגדולה ור' אפרים [כתב] דווקא דיעבד אבל לכתחלה בעי למשבקינהו לכולהו חוטי בהדי רישא.
וכמה שני ק"ל הא דגרסי' בפ' הגוזל [ב"ק צ"ט ע"ב] ההיא מגרמת דאתא לקמיה דרב טרפא ופטרי' לטבחא מלשלומי פגע רב כהנא ור' אסי בההוא גברא א"ל עביד לך רב תרתי ואסקי' תרתי למעליותא דלא אכלך ספק איסור. ופרש"י דמספקא לן אי הלכה כר"י בר יהודה או לא. ואחמיר עליה וטרפיה כרבנן קשיא ההיא עובדא וקשיא דרב אדרב דהא רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר"י בר"י והשתא חזינן דאיתשל ההוא קושיא במתיבתא ושדרי לרב ספוקי מספקא ליה אי הוה מלא החוט ע"פ רובה אי לא ומש"ה טרפיה דדלמא מיעוט היה אבל אי מיפשט פשיט ליה דרובא הוה הוה מכשיר ורב כשמעתיה הוא דעביד אבל אנן ס"ל הלכתא כר"ח וכדפסקינן.
<h2>דף יט.</h2>
כתב א' מן המפורשים בהגרמה (ב') [בין] שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט (בין) [ב'] שלישים בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש מספקא לן דלמא ס"ל כרבנן טרופאי דמטרפו בכל חד מינייהו ולחומרא. ומסתברא שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הלכה כר"י דאמר כשרה דקאי ר"נ כוותיה דאיקלע ר"נ לסורא בעי מיניה שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש (הלכתא כרב מהו. אמר כר"א בר מניומי) [וכו'] דאמר שחיטה העשוייה כמסרק כשרה וכיון דהלכתא כוותיה בהא היכא דהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש נמי הלכה כוותיה וטריפה דבעי' רובא בשחיטה דא"כ מפסדת ליה לקמייתא כדאמרינן ותו דיתיב ר' אבא אחוריה דרב וקאמר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש מהו שחיטה כשרה הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש פסולה וא"כ הגרים שליש ושחט ב' שלישים כשרה דלא גרע משחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ואע"ג דאמרינן לקמן [כ' ע"א] כגון דנקט מראשו ואיגרים עד דמטי תתאי וכדר"ה אמר רב אסי דאמר הגרים שליש ושחט שני שלישים פסולה ואית דמייתי סייעתא מההוא תורא [מ"ג ע"ב] דאתחילה שחיטה בתורבץ הוושט וגמרה בוושט עצמו ואי לא דס"ל כמ"ד במשהו לא הוה מיטרפא אליבא דשמואל דאמר לאו מקום שחיטה היא ואמר התם תורא בין לרב בין לשמואל שרי ש"מ הגרים שליש ושחט ב' שליש כשרה ואפ"ל דל"ד לשמואל נהי דלאו מקום שחיטה היא בוושט מיהו דינו כקנה והגרמה [אוצ"ל "לא"] מיפסלי ביה מידי דהוה אחצי קנה פגום.
<h2>דף יט:</h2>
השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה רש"י ה"ה דאפי' לכתחלה ומשום דבעי למיתני המולק מן הצדדין דאפי' דיעבד תנא רישא השוחט ומסת' כיון דאוקימנא למתניתן בשלא החזיר לכתחלה צריך לשחוט בסי' עצמן אבל בדיעבד כשר והא דתנן השוחט מן העורף שחיטתו פסולה שלא החזיר הסימנין לאחורי העורף. אבל החזיר הסימנין אחורי העורף ושחט שחיטתו כשרה.
<h2>דף כ.</h2>
תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף כתב א' מן המפורשים לית הלכתא כוותיה דהא תניא בפרקין דלעיל [י' ע"א] שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחיטה נשמטה אי לאחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אלמא יש עיקור סימנים לעוף דעוף הכשרו בסי' א' ואי קשיא לך מתניתין (ו)תריץ הא כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה וכיון דלא איפסיקא הלכתא קי"ל בש"ת הלך אחר המחמיר ומסת' הלכה כרמי בר יחזקאל וכרבינא דאמר לא אמר רמי ב"י אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור דקי"ל כרבינא דהוא בתרא. ירושל' [ספ"ד דנזיר] מ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה וישטחו להם שטוח וישחטו להם שחוט.
<h2>דף כז:</h2>
ת"ר מנין לשחיטה מן הצואר שנאמר ושחט ממקום ששח חטהו ותנא מייתי ליה מהכא דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף באיזה תורה שיותה בהמה לעוף לומר לך מה עוף הכשרה מן הצואר אף בהמה הכשרה מן הצואר תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף ולכל נפש החיה הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בב' סי' א"א שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשירו בסי' א' גרסינן בספרא החיה הרומשת במים אלו דגים וכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים וכי היכי דדגים לאו בני שחיטה מדכתיב אסיפה דידהו במקום שחיטה חגבים נמי לאו בני שחיטה נינהו דבתר דגים כתיבו ובפ' דם שחיטה [כריתות כ"א ע"ב] בברייתא גרסינן דם דגים וחגבים שכולן היתר ומאי כולן היתר דלא בעי שחיטה וכיון דלאו בני שחיטה נינהו בין מתים בין חיים מותרין. ודלא כר' סעדיה דאמר (מתו) [חיים] אסורין ורבינו האי השיב עליו ור"ן אתיא סייעתא דגרסינן בתוספתא דתרומה [פ"ט] אוכל אדם דגים וחגבים בין חיין בין מתין ואין חוששין. דריש עובר גלילא בהמה שנבראת מן היבשה בשני סי' דגים שנבראו מן המים בולא כלום עופות שנבראו מן הרקק בסי' א'.
<h2>דף כח.</h2>
השוחט א' בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של א' כמוהו רי"א עד שישחוט את הורידין חצי א' בעוף וא' וחצי בבהמה שחיטתו פסולה. ורובו של א' כמוהו דקאמר דיעבד אבל לכתחלה לא. א' בעוף. אתמר אר"נ או וושט או קנה ר"א בר אהבה וושט ולא קנה וקי"ל כר"נ דהא אתמר כוותיה ועוד ההוא בר אווזא דהוה בי רבא דאתא כי ממסמס קועי' דמא. אמר רבא היכא נעבד נשחטי' והדר נבדקי' דלמא במקום נקב קשחיט אלא אר"י נבדוק לקנה ונשחוט לקנה אלמא א' דקאמר או האי או האי ש"מ ומסת' ממסמס קוע דמא [עי' לקמן נ"ג ע"ב] כגון דאשתכח ריעותא בקנה דאיפגם דאיכא למיחש לריעותא דוושט אבל לא חזינן ריעותא בקנה לא תלי' נקב בוושט. ואע"ג דאשתכח דמא בעור ול"ב בדיקה.
<h2>דף כח:</h2>
רי"א עד שישחוט את הורידין. גרסי' בברכות [ח' ע"ב] א"ל ר' יהושע לברי' הזהרו בורידין כר"י. אר"ח לא אמרו אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כא'. אבל בבהמה הואיל ומנתחה אבר אבר א"צ דטעמא דר"י משום דם ותניא כוותיה דר"ח כו' ומאי עד שישחוט כלומר עד [שינקוב בשעת] שחיטה. אבל שלא בשעת שחיטה לא דקריר ודווקא נקיב שלא בשעת שחיטה קריר אבל חתך אפי' שלא בשעת שחיטה שפיר דמי. דהא חוטין שבלחי אסורין משום דם דגרסינן בפ' הזרוע [חולין קל"ג ע"א] אי לצלי מידב דייב אי לקדירה כיון דחתך ומלח להו שרי ואר"א וורידין לר"י מנקבן בקוץ והם כשרה ואם שהה בהם ודרס בהם כשרה וכן הלכתא והל"ג [כתב] הני מיזרקא דבהמה צריך למחתכינהו בהדי סימנא [וכו'] דבהמה נמי זמנין דצלי לה כחדא וצריך ובת' הגאונים הלכה כת"ק וליתא לדר"י ממילא ליתא לדר"ח ולא דייק לן.
<h2>דף כט.</h2>
חצי א' בעוף וחצי (א') [ואחד] בבהמה שחיטתו פסולה איתמר רב אמר מחצה על מחצה אינו כרוב ומסיק דכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב ופלוגתא לענין פסח אתמר וכן הלכתא והיכא דשחיט שני חצאי סימנים בעוף נעשה כמי ששחט חצי א' בעוף ופסולה.
<h2>דף ל.</h2>
אר"י א"ר השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה אמריתא קמי דשמואל אמר לי דבעי שחיטה מפורעת וקי"ל כרב דהלכה כוותי' באיסורי. ועוד דההוא תורא דאשתחיט בב' וג' מקומות על ר' יצחק בר שמואל ושקל (משופכי שופכי) [משופרי דשופרי]. וכ"פ רובא דרבוותא ואית מאן דפסק כשמואל וליתא. ופי' רב אחא ור"ן ז"ל שנים או שלשה מקומות כגון שהתחיל מימין הצואר במיעוט הסימן וגמר במקום א' משמאל הצואר ולא שהה שיעור שהייה בין ששחט כנגד שחיטה הראשונה בין שלא כנגדה. א"נ כגון ג' ב"א ששחטו בצואר א' זה שחט ברביע שנים וזה שחט ברביע שנים ואין זה מגיע לזה מצרף זע"ז כאלו הוא במקום אחד ונמצא רוב שנים. וכן בעוף כשרה דקי"ל כרב(י) והיכא דליכא בחד מינייהו שיעור שחיטה פליג. אבל אית ביה שיעור שחיטה לחד מנהון ד"ה כשרה.
<h2>דף ל:</h2>
הדרך השני דרסה. כדתנן התיז את הראש בב"א פסולה שלא הוליך והביא והיינו דאמרינן לעיל [כ"ז ע"א] קרא למאי אתא דלא לישווייה גיסטרא. אבל גיסטרא בהוליך והביא לא מיפסלא. דתנן היה שוחט והתיז ראשו בב"א אם יש בסכין מלא צואר כשרה וקי"ל מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר וי"מ דלא לישווייה גיסטרא דל"צ לשווייה גיסטרא אלא ישחוט הסימנין בלא (שחיטה) [שחיטת המפרקת] ולא דייק לן. היה שוחט והתיז שני ראשין בב"א אם יש בצואר מלא צואר וחוץ לשני צוארים כשרה בד"א שהוליך ולא הביא אבל הביא ולא הוליך כו' פירשתי בחלק הסכין מנה"מ דכתיב חץ שחוט לשונם תר"י ושחט אין שחיטה אלא משך וכה"א זהב שחוט וכה"א חץ שחוט לשונם.
<h2>דף לב.</h2>
ואלו הן הלכות שחיטה. הדרך הראשון שהייה דתנן נפל סכין והגביהו נפלו כלים והגביהן השחיז את הסכין ועיף ובא חבירו ושחט אם שהה כדי שחיט' אחרת פסולה ואם לאו כשרה, ואסיקנא איתמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ושמואל אמר אפי' (מ)בהמה לעוף וכן אר"י. ואע"ג דרב ור"י הלכה כר"י [הלכתא כרב] דריב"ח קם ליה כוותיה דאמר כדי שיגביהנו וירביצנו וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה ממילא שמעינן ועוף לעוף והו"ל תרי ותרי ועבדינן לחומרא כרב דאמר כדי בהמה לבהמה ועוף לעוף. אבל לבהמה כשרה. וכן הלכתא. אבל רבינו אלפסי פסק כשמואל ור"י דהו"ל תרי ואין דבריו של א' במקום שנים. ואר"י השוחט בסכין רע אפילו כל היום כולו שחיטתו כשרה. ודווקא דלא שהה כלל. בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו ולא איפשיט ולחומרא. ואי שהה תרי ותלתא זימני בחדא שחיטה ואיכא בכולהו שיעור שחיטה פסולה. והיכא דשהה במיעוט סימנים נמי קם ליה בתיקו ולחומרא. והאי מיעוט סימנים. אית דמפרשי ליה מיעוט בתרא דושט ודקנה פסולה. ואע"ג דשני לעיל [כ"ט ע"א] שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה כשרה ואוקי ואכשרה ממ"נ אי מחצה על מחצה כרוב הא עביד ליה רובא. (אלא) [אלמא] אי עביד רובא בכשרות בלא שהייה ל"ח לשהייה דמיעוטא. האי שינוייא דחוייא היא דקמדחי ליה וטעמא משום דמחצה על מחצה אינו כרוב ובשחיטה קמייתא לאו מידי עביד. והלכך שהה בקנה במיעוט קמא לאו מידי עביד מידי דהוה אחצי קנה פגום. ואי שהה בוושט אפי' במיעוט קמא נקובתו במשהו [ו]טריפה. אבל במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט מיטרפא. וכ' רש"י ז"ל שמעינן מהא דהיכא דשחט רוב סימנין והניח הבהמה ושוהה למות לא יבא אח"כ וישחט המיעוט בתורת שחיטה אלא יכה בסכין על הצואר או ימתין עד שימות. ואנן לא ס"ל הכי. דהיכא דשהה במיעוט בתרא לא קמב"ל. דוודאי כשרה דהא שחיט רובא ול"ל בקנה במיעוט קמא כשרה. ובמיעוט בתרא טריפה. (דכיון דשחט מה לי בסכין מה לי בד"א) והכי תניא בתוספתא שחט א' או רוב א' בעוף אעפ"י ששחט לזמן מרובה כשרה. אלא במיעוט קמא קמיבעי ושהה במיעוט קנה לא קמב"ל מידי דהוי אחצי קנה פגום כדאמרן [כ"ח ע"ב] שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה כשרה ובוושט קמב"ל מי אמרינן כיון דשהה הו"ל כנקובת הוושט ובמשהו או כיון דשחיטה קאתי' לה לאו נקב היא [וכמו היכא] דלא שהה כשיעור שהייה לא מיטרפא בי' דהו"ל כמאן דלא שהה ה"נ כי שהה במיעוט קמא לא מיטרפא ביה דכי גמיר שחיטה בחצי סימן גמיר או ברוב גרגרת או בין סימן לסי' בבהמה. אבל במיעוט לא גמרינן וכאן כמו דלא שהה דמי ופסול [אוצ"ל "וכשר"] והחליד במיעוט סי' נמי הכי מפרשי ליה והכי מסת' לן ולההא דפירש"י קשיא תוספתא דתניא שחט א' או רוב א' בעוף אעפ"י ששהה לזמן מרובה וגמרה שחיטתו כשרה.
הדרך השלישי חלדה. דתנן החליד את הסכין בין סי' לסי' תחת השני ופסקו ר' ישבב אומר נבלה. ר"ע אומר טריפה אר"י א"ר החליד את הסכין בין סי' לסי' ופסקו טריפה ואפי' מלמעלה למטה דעביד כדרכה דשחיטה פסולה תחת העור כשרה בי רב אמרי תחת העור איני יודע איבעיא להו תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו תיקו ומדקמיבעיא אליבא דרב ש"מ הלכתא כבי רב ובכולהו מספקא לן ופסולה וכ"ש החליד במיעוט סימנים דקם ליה בתיקו ופסיל. רבא הוה בדיק ליה גירא לרב יונה בר תחליפא ושחט בה עופא בהדי דפרח ודילמא עביד חלדה דחזי' לגדפי' דמפרסי' בה"ג מאי תקנתי' לשויא לסכינא עלוי' פתיא ולפקח קלי ולא לדלאי מצואר הבהמה ולבדקה לסי' דלמא פסקינן וליהדר ולשחוט מעילאי לתתאי וש"ד ובתר דשחיט ליחזי אי בזיע קניא או וושטא טריפה ואי משתכח קושיתא או צינורתא לדחויי בפומא דסכינא לעילא או לתתא ולישחוט החליד במיעוט סי' במיעוט קמא היא דומיא דתחת העור ושהה במיעוט סימנין במיעוט קמא כדפרישית.
<h2>דף לב:</h2>
והיכא דשחט את הקנה וניקבה הריאה ואח"כ שחט את הוושט כשרה דאר"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה ואמר רבא לא אר"ל אלא בריאה הואיל וחיי הריאה תלויה בקנה אבל בבני מעים לא והלכתא כוותיה והכין שדרי ממתיבתא. ואם שחט את הקנה ונקבו בני מעים בין סי' לסי' טריפה דיש טריפה לחצי חיות ומסת' ה"ה שחט את הוושט ונקבו בני מעים כשרה דחיי בני מעים תלויין בוושט. ואם שחט את הוושט וניקבה הריאה טריפה ולא חזינן לרבוותא מידי בהאי מילתא ולא בריר לן (כ)רב אלפסי מ"ט לא איתא להא דר"ל.
<h2>דף לז.</h2>
ומסוכנת מותר לקנותה מן הא"י ולשחוט לכתחלה כדתנן בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שלא יאכל כזית צלי מבעו"י ממנה והאוכל מותר לשחוט לכתחלה דלא מחזקינן ריעותא. כדמוכח בר"נ דהמביא [ביצה ל"ח ע"א] תשובה לגאון בהמה מסוכנת והיא של א"י מותר לישראל לשחטה. וליקח ממנה בשר ומותר לישראל ללקחה מן הא"י ולשחטה ולמכרה לישראל. דכיון שהבהמה של א"י עודה בחיים ולא נולדו בה סימני טריפה א' זה וא' זה מותר.
<h2>דף לח.</h2>
ואמר רבא פרכוס שאמרו בסוף שחיטה. אבל בתחלת שחיטה לאו כלום היא וצ"ע הא דפירכוס דר"א היינו זינוק בתחלת שחיטה היא כדמוכח רבינא ואית למימר דהל' כרבינא אלא דאזיל לחומרא.
<h2>דף לח:</h2>
ואמר רבא הלכה כהא מתני' דתניא בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה הד"א ביד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשרה וה"נ אם היתה (כפופה ופשטה כשרה) פשוטה וכפפה כשרה בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין כפפה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשרה ועוף אפי' לא רפרף אלא בעינו ולא כשכש [אלא] בזנבו ה"ז פירכוס ומסת' מדקאמר קמ"ל כו' ושני ליה עוף ולא שני ליה כשכוש זנב אתא לאשמעינן דלא (היה כשכוש) [הוי פרכוס] ש"מ (דאפי') [דהוי] פרכוס דכל שאינו עושה דברים שהיתה עושה [מחמת מיתה] הוי פרכוס אבל עמי קלא ושותתות אסורה. וכל פרכוס שאינה עושה דברים שמתה עושה. ולא חזי' לרבוותא להני מילי וכתבינן מאי דס"ל בפ"ב דע"ג [ט"ז ע"ב] אר"נ בר אבא א"ר (חייא) [אוצ"ל "חיה"] גסה ה"ה כבהמה דקה לפירכוס.
<h2>דף מד.</h2>
באלו טריפות למעלה דחזו לשחיטה עד כמה עד כדי תפיסה ופירשו רבנן כדי שיתפוס בשתי אצבעותיו אית מ"ד ד' אצבעות. למטה עד כמה עד כדי שישעיר הוושט.
<h2>דף מה.</h2>
תניא בתוספתא כל הקנה כשר לשחיטה מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה אמר רבא ותחתונה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח ובלבד שלא תיאנס אפי' היא עצמה אלא כדי שתפשוט צוארה ותרעה ואם אנס ושחט פסול וכן הלכתא.
